גירושים הם הצבעה לשינוי.. אנשים מתגרשים משום שאינם מרוצים ממה שיש להם ורוצים אחרת. יחד עם זה, רבים ממשיכים עם שק הנישואים הרבה אחרי שטבעת הנישואים כבר לא ענודה על אצבעם. הם ממשיכים לריב עם בן/בת הזוג לשעבר, ממשיכים לנטור טינה ולסחוב על גבם שק של אמוציות שליליות. ולכן, הם לא מצליחים באמת להמשיך הלאה (בדמיוני הדבר דומה לאיש המנסה לרוץ קדימה כשהוא קשור למשאית אותה הוא סוחב אחריו).
בוודאי גם אתם מכירים גרוש או גרושה שהגירושים החזיר ניצוץ לעיניהם, שמספרים איך "חזרו לחיים" ונראה כי הם ממצים את החיים עד תום לאחר הגירושים. לעומתם, בטח אתם מכירים אחר שמספרים כמה זה קשה, ממשיכים להתלונן על בן/בת הזוג לשעבר ונראים כאילו עבר עליהם מכבש. האם באמת יש הבדל בנסיבות של כל אחד מהטיפוסים? לדעתי, קיים הבדל, אך לא בנסיבות. ההבדל הוא פנימי.
סטיבן קובי מדבר בספרו "שבעת ההרגלים של אנשיים אפקטיביים במיוחד" (מומלץ!) על מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה. במעגל הדאגה ישנם דברים שלגביהם אנו חסרי שליטה לחלוטין (למשל, האיום האירני) ואחרים שלגביהם ביכולתנו לעשות דבר מה (למשל, המצב הכלכלי שלי) – את הדברים שלגביהם יש לנו שליטה מסויימת, ניתן לתחום במעגל ההשפעה. בראייה זו, קובי מחלק את העולם לשני סוגי אנשים –
אנשים יוזמים (פרואקטיביים) – הממקדים את מאמציהם במעגל ההשפעה ומתוך כך בעלי אנרגיה חיובית (מתמקדים בפתרונות ולא בבעיות)
אנשים מגיבים (ריאקטיביים) – המתמקדים במעגל הדאגה שמחוץ לשליטתם. מתמקדים בפעולות האחר, בנסיבות ובמצב עליהם אין להם שליטה ומתוך כך הם בעלי אנרגיה שלילית (מתמקדים בחצי הכוס הריקה)
התמקדות במעגל הדאגה הופכת אותי לקורבן – של הנסיבות, של פעולות אחרים ואפילו שלי עצמי. שינוי אמיתי מגיע מתוך לקיחת אחריות. באנגלית ניתן לפרק את המילה אחריות Responsibility לשתי מילים – Response-ability: תגובה ויכולת, כלומר לקיחת אחריות נותנת לי את היכולת להגיב לנסיבות שחלקן אינן תחת שליטתי. אין לי שליטה על כל מה שקורה – אני לא שולטת על הכלכלה העולמית, אך אני בהחלט שולטת על התקציב המשפחתי שלי.. אני לא שולטת על ההתנהגות של האקס שלי, אך אני בהחלט שולטת על התגובה שלי אליה.
היכולת מצד אחד להניח לדברים שאינם בשליטתי ומצד שני לקחת אחריות ולפעול בפתרונות ולא בהאשמות מגדילה בצורה משמעותית את מעגל ההשפעה שלנו ומרחב הפתרונות שלנו ובעיקר מקנה לנו שקט נפשי.
ברור לי כי אין בכוחה של קריאת מאמר לשנות את כל חייכם, אך בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם חושבים: "מה היא/הוא עשה לי" או "זה לא מגיע לי" דעו שאתם נופלים למלכודת הקורבן. זה הזמן לעצור ולשאול את עצמך שלוש שאלות –
- איך פעלת בסיטואציה? ממילא אין לך שליטה על האופן שבו מתנהג הצד השני לכן כדאי לעצור ולחשוב איך אני פעלתי בתוך הסיטואציה? האם החמרתי את המצב או הקלתי אותו? האם פעלתי דרך האשמות או ייצרתי פתרונות?
- איך יכולת לפעול אחרת? בבחינת אותה סיטואציה, מה יכולת לעשות אחרת כדי לפתור את המצב או לפחות להרגיש יותר טוב בו?
- מה אעשה בפעם הבאה? כנראה שסיטואציה זו שהכאיבה או הכעיסה אותך דומה לסיטואציות רבות שעוד יגיעו ולכן כדאי להגדיר לעצמך כבר עכשיו דרך פעולה לפעם הבאה. וזכרו, אי שפיות זה לעשות אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות (אלברט איינשטיין).
בוא נקח כדוגמא מצב בו הצד גרושתך מבטיחה להביא את הילדים בזמן מסויים ולא עושה זאת (ניתן להפוך את הדוגמא לגרוש שלא מביא את הילדים בזמן). הכעס נערם בך ואתה חושב: "היא תמיד עושה זאת… היא חסרת התחשבות… אין לה טיפת כבוד לזמן שלי.. " בנקודה זו יתכן ותתקשר בכעס ותצעק על גרושתך (ואולי אפילו הילדים שומעים והחמרת את המצב עוד יותר). וזו לא הפעם הראשונה… אתה מרגיש פראייר שאתה יושב בבית ומחכה בזמן שיכולת להשאר לראות משחק אצל חברים.. אז בפעם הבאה אולי תגיד לגרושתך שתודיע לך חצי שעה לפני שהיא מגיעה כדי לא לקלקל לעצמך תוכניות?
אלוהים, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים
– סנט פרנסיס